מה באמת קובע את ערכו של אדם? הידע שלו, אמונותיו, הישגיו, או האופן שבו הוא מתייחס לאחרים?
פרשת השבוע, חיי שרה, מזמינה אותנו להרהר בשאלה הזאת באמצעות סיפור שנראה פשוט לכאורה, אך טומן בחובו משמעות עמוקה.
מעניין שדווקא הפרשה הנקראת חיי שרה נפתחת בתיאור מותה של שרה בגיל 127. אברהם רוכש את מערת המכפלה כדי להביאה לקבורה, ובהמשך מטיל על עבדו, המזוהה במסורת היהודית כאליעזר, את המשימה למצוא אישה לבנו יצחק.
דווקא בסיפור השני הזה אנו מוצאים את אחד הלקחים המעניינים ביותר בפרשה.
מבחן בלתי צפוי
כאשר אליעזר מגיע ליעדו, הוא עוצר ליד באר מים ומבקש מאלוהים סימן שיעזור לו לזהות את האישה המתאימה ליצחק.
המבחן שהוא מציע מפתיע בפשטותו.
הוא אינו מבקש למצוא את האישה היפה ביותר, החכמה ביותר או זו המשתייכת למשפחה המיוחסת ביותר. הוא גם אינו מחפש הפגנה יוצאת דופן של דבקות דתית.
הקריטריון שלו שונה: כאשר יבקש מים מנערה, האישה הנבחרת תהיה זו שלא רק תציע לו לשתות, אלא גם תתנדב להשקות את גמליו.
וזה בדיוק מה שקורה.
רבקה מגיעה אל הבאר, וכאשר אליעזר מבקש ממנה מים, היא אינה מסתפקת במילוי בקשתו. מיוזמתה, היא מציעה להשקות גם את בעלי החיים שלו.
כך מספרת התורה:
״שְׁתֵה, וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה״ (בראשית כ״ד, י״ט).
במבט ראשון, אפשר לראות בכך מחווה פשוטה של נימוס, שאינה ראויה לתשומת לב מיוחדת. אולם כדאי לעצור ולחשוב מה הייתה משמעותו של המעשה הזה.
השקיית כמה גמלים לא הייתה משימה של מה בכך. היא דרשה זמן, מאמץ גופני וכמות ניכרת של מים.
רבקה לא ידעה מיהו האיש הזה, איזה רכוש יש לו או מה יוכל להציע לה בתמורה.
היא פשוט החליטה לעזור לו.
ההבדל בין מילוי חובה לבין עשיית טוב
יש הבדל חשוב בין היענות לבקשה לבין יוזמה לעזור.
כאשר אליעזר מבקש מרבקה מים, היא הייתה יכולה להסתפק במתן המים שביקש. בכך הייתה נוהגת כראוי, ולאיש לא הייתה סיבה לבוא אליה בטענות.
אבל היא עושה משהו נוסף.
היא מבחינה בצורך שאיש לא ביקש ממנה לתת לו מענה, ומחליטה להיענות לו.
במסורת היהודית, גישה זו קשורה למושג חסד, שמשמעותו עמוקה יותר מנימוס או מאדיבות פשוטה.
חסד אינו מסתכם בהימנעות מפגיעה באחרים. הוא מבטא גישה פעילה: לזהות את צורכיהם של אחרים ולהיות מוכנים לעשות משהו למענם.
להבחנה הזאת יש משמעות החורגת הרבה מעבר להקשר הדתי.
חברה יכולה לחוקק חוקים האוסרים התנהגויות מסוימות ולדרוש מאזרחיה לכבד את זכויות הזולת. אבל שום חוק אינו יכול להבטיח, כשלעצמו, שבני אדם יהיו נדיבים, מתחשבים או מלאי חמלה.
החוק יכול לחייב אותנו שלא לפגוע. החסד מתחיל כאשר אנו בוחרים לעשות טוב, גם כשאיש אינו מחייב אותנו לכך.
אילו תכונות אנו מעריכים באחרים?
אנו חיים בתקופה שבה קל יחסית ללמוד על הישגיו האקדמיים, המקצועיים והכלכליים של אדם.
אנחנו יכולים לבדוק את השכלתו, ניסיונו המקצועי, פרסומיו ודעותיו. הרשתות החברתיות מאפשרות לנו ליצור תדמית ציבורית שנבחרה ועוצבה בקפידה.
ובכל זאת, כל המידע הזה מלמד אותנו מעט יחסית על האופן שבו אדם מתנהג כשהוא ניצב מול מישהו הזקוק לעזרה.
אנחנו יכולים להכיר את האמונות שאדם מצהיר עליהן בפומבי, מבלי לדעת כיצד הוא מתייחס למי שאין לו דבר להציע לו.
ואנחנו יכולים להעריץ את חוכמתו של אדם מבלי להכיר את יכולתו לגלות אמפתיה.
סיפורה של רבקה מציע אמת מידה אחרת.
אליעזר אינו מנסה לברר מה רבקה חושבת על נדיבות. הוא מתבונן במעשיה.
הוא אינו שואל אותה אם היא מאמינה שחשוב לעזור לזולת. הוא בוחן אם היא מוכנה לעשות זאת.
ההבדל הוא מהותי.
אמונות אפשר לבטא במילים. אופיו של אדם מתגלה, בראש ובראשונה, במעשיו.
הגדולה אינה נמצאת תמיד ביוצא דופן
כאשר אנו חושבים על הדמויות הגדולות בתנ״ך, אנו נוטים לזכור אירועים יוצאי דופן: התגלויות אלוהיות, ניסים, קורבנות והחלטות ששינו את מהלך ההיסטוריה.
אולם רבקה נכנסת לסיפור הזה באמצעות מעשה יומיומי לחלוטין.
היא אינה נושאת נאום בלתי נשכח ואינה משתתפת באירוע על־טבעי.
היא מציעה מים.
והמחווה הזאת הופכת לרגע מכריע בהמשכיות משפחתו של אברהם.
ייתכן שאחד הלקחים היפים ביותר בסיפור הזה הוא דווקא זה: איננו צריכים להיקלע לנסיבות יוצאות דופן כדי להראות מי אנחנו באמת.
האופי שלנו מתגלה במצבים שכיחים הרבה יותר.
באופן שבו אנו מגיבים לאדם המבקש עזרה. בנכונות שלנו להקדיש זמן למי שאינו יכול לגמול לנו. בתשומת הלב שאנו מעניקים לצרכים שאחרים מעדיפים להתעלם מהם.
אלה החלטות קטנות, אך לא בהכרח חסרות חשיבות.
לקח לימינו
החברה בת זמננו מייחסת חשיבות עצומה לדעות.
אנו מתווכחים על פוליטיקה, דת, צדק, זכויות וערכים. אנו מגינים בפומבי על עמדותינו, ולעיתים קרובות שופטים אחרים על פי הרעיונות שהם מביעים.
אבל סיפורה של רבקה מזכיר לנו שיש ממד נוסף לחיים המוסריים, הראוי לפחות לאותה מידה של תשומת לב.
לא מספיק לשאול את עצמנו על אילו ערכים אנו מגינים. עלינו לשאול גם כיצד הערכים האלה באים לידי ביטוי בהתנהגותנו היומיומית.
אנחנו יכולים לדבר באריכות על סולידריות מבלי לנהוג בסולידריות. אנחנו יכולים להגן על כבוד האדם באופן עקרוני, ובו בזמן להישאר אדישים לקשיים הממשיים של האנשים שסביבנו.
החסד אינו זקוק בהכרח להצהרות גדולות.
לפעמים הוא מתחיל במעשה פשוט כמו להציע מעט מים.
ואולי זו אחת הסיבות לכך שגם אלפי שנים לאחר מכן, אנו ממשיכים לקרוא את סיפורה של רבקה.
מפני שהוא מזכיר לנו כי גדולתו האמיתית של אדם אינה נמדדת תמיד במה שהוא משיג למען עצמו, אלא גם במה שהוא מוכן לעשות למען אחרים.
כתיבת תגובה